חיבור לנשיות

שמעתי פעם בראיון בערוץ 2 ראיון בנושא נשים לאחר לידה והכתב היה בטוח שאישה אחרי לידה מרגישה שהיא "בפסגת הנשיות שלה".

המרואיינת כמעט צחקה לו בפנים וניסתה להסביר לו בצורה מכובדת שהוא חי בסרט...

אז הייתי לפני הלידה, עכשיו אני כ"כ מבינה כמה שזה בדיוק ההפך (ומי שמפריע לו תיאורים מפורטים יכול להפסיק לקרוא כעת):

ציצי נוזל וחסר כל קשר למיניות, הגוף כמו שהכרתי אותו בשלושים וקצת שנים האחרונות השתנה ומרגיש כאילו שייך לאישה אחרת, העייפות המצטברת מראה את אותותיה מתחת לעיניים ובמידה מסוימת בשפיות הדעת, השינויים ההורמונליים גרמו לנשירת שיער וההתקפי חרדה שבאו בעקבותיה שזהו אני צריכה ללכת לקנות פאה או לחילופין לעולם לא לצאת מהבית. אפרופו לצאת מהבית.. פתאום את מגלה שאחרי 9 חודשי הריון- אין לך שום דבר ראוי ללבוש.

מלוא תשומת הלב לזאטוט קטנטן גורמת לך לשכוח שאי פעם

היית- את. רק את. אישה שלמה בפני עצמה. והנשיות הייתה דבר של מה בכך מעצם היותך נושאת רחם ושדיים.

אז לא אני לא מרגישה ב"פסגת הנשיות" שלי.

חיי אומנם השתנו מקצה לקצה, ואני אוהבת בכל ליבי את הזאטוט הקטן ואת מה שהוא הביא איתו לחיי אבל בכדי להיות אמא חזקה (כמה כח צריך), ולהיות רעיה "טובה" (כמה אורך רוח צריך) אני חייבת לחלץ את האישה שנמצאת תחת הריסות חיי הישנים ויסודות החדשים, כי רק איתה אני שלמה.

אני "בסדר" אחרי הלידה- בלי דיכאון (ואפילו אומר מאושרת), מאוהבת בבן שלי ואפילו גם בבעלי בזכות הריקוד.

חיבור לנשיות זה לא סתם סלוגן אצלי, זה חיבור לעצמי. בגלל אורח חיינו האינטנסיבי זה לא מובן מאליו, זה מצריך "עבודה" והתמדה. אני רוקדת כל ערב וזה מציל אותי בתקופות חיים מאתגרות, זה העוגן שלי בחיים.

זו הזמנה אישית לנשים שרוצות "לנקות את הראש" שעה בשבוע ו"להתרענן אנרגטית", להתחבר לאישה שבפנים, לעוצמה, למיניות, לתחושת המסוגלות וההצלחה, להכיר את הגוף ואת היכולות המדהימות שלו, לראות בעצמן את היופי ולהתאהב בעצמן ובריקוד.

בואו באהבה.

ביקורת ואהבה

​​

השבוע למדתי משהו חדש וחשוב על החיים: "ביקורת היא לא כח מניע לפעולה!" 

לא כלפיי אחרים ובהחלט לא כלפי עצמינו.

פעם כשהייתי לומדת משהו חדש ולא מצליחה בו מיד הייתה עולה התחושה הזו של תסכול קיצוני, המחשבות בראש "אוף, אני לעולם לא אצליח",

"כולם מצליחים חוץ ממני", "את יכולה יותר טוב מזה", תחושה שמשהו בי לא בסדר!

חשבתי שביקורת עצמית היא כלי לשיפור וללהיות טובה יותר במה שאני עושה.

היום אני יודעת שהדבר היחיד שביקורת יכולה להביא הוא למצב של תסכול ותקיעות!

במקום להסתכל על מה לא טוב צריך להסתכל על מה שכן טוב.

התמקדות בטוב תביא עימה עוד מהטוב. התמקדות ב"לא טוב", מביאה עוד "לא טוב".

פשוט לא? כן!

אז למה אנחנו מלקים את עצמנו כל כך קשה כשאנחנו לא מצליחים משהו? האם היינו מעבירים ביקורת כה קשה על הילדים שלנו

אם הם לא היו מצליחים במשהו? ברור שלא, היינו אומרים להם להמשיך לנסות ובסוף הם יצליחו!

אז למה זה שונה כשמדובר בנו?!?

במהלך העבודה שלי כמורה לריקודי בטן פיתחתי טכניקת לימוד ששמה דגש על הקניית "תחושת המסוגלות" אצל התלמידות.

אני מפרקת את הריקוד לגורמים, לחלקים הכי הכי קטנים. כשניגשים לדברים באופן כזה, קל יותר ללמוד אותם ומצליחים דברים שבמבט

ראשון היו נראים מאוד מסובכים.

כשאנחנו מסתובבים עם התחושה של "הצלחתי" זה מביא עימו עוד הצלחות, זוכרים? טוב מביא טוב. כשתלמידה יוצאת מהשיעור בתחושה

של "הצלחתי" אני בטוחה שזה הולך להשפיע בצורה חיובית על הדבר הבא שהיא תתעסק בו.

ריקודי בטן כדרך חיים כבר אמרתי?

ריקודי בטן וחיבור רגשי

ריקודי הבטן הם כלי עבורי. בדקתי את זה כבר כמה פעמים שהפסקתי לרקוד באופן אינטנסיבי בגלל חופשה בחו"ל או קצת אחרי הלידה.. משהו בי לא מתפקד אותו הדבר. החל מהתמודדות עם מצבי לחץ ביומיום ועד לקבלה של הגוף שלי באהבה.

זו הדרך שלי לשמירה עם איזון בחיים. 

לאורך השנים פגשתי המון נשים שהגיעו אליי לרקוד, שמעתי המון סיפורים אישיים ושמתי לב שאחרות גם כן משתמשות בריקוד ככלי. כל אחת לכיוון שבו היא צריכה חיזוק בו. אחת לוקחת את זה לחיזוק הדימוי העצמי, השנייה לחיבור לנשיות ויש עוד מיליון סיבות מרגשות.

אז איך זה קורה ולמה זה אפקטיבי לכ"כ הרבה נשים?

ראשית בגלל שזו פעילות גופנית- בזמן פעילות גופנית מופרש אצלנו במוח סרוטונין שזה אחד החומרים שאחראיים על מצב הרוח, שיכוך כאבים, תיאבון, הנאה מינית והנאה בכלל.

נשמע טוב לא? אז יאללה יוצאים לרוץ?

פה הבעיה! כאחת שסובלת משיעמום כרוני בזמן פעילות גופנית שמתורגמת לאי התמדה כפייתית בתחום אני יכולה לומר שצריך להיות פרמטר נוסף שירים אותי מהספה. וזה מביא אותנו לסיבה השנייה שהופכת את ריקודי הבטן  לכלי כ"כ אפקטיבי - הנאה.

פשוט ככה- כשכיף לנו לעשות משהו אנחנו רוצות לעשות אותו עוד ועוד, ככה זה עם ריקוד.

אז למה ספציפית ריקודי בטן? בגלל המוזיקה השמחה, הקצבית והמשחררת, בגלל שזה ריקוד מושלם לנשים.

מבחינה בריאותית הריקוד מתמקד בדיוק באזורים שנחלשים אצלנו במהלך החיים- רצפת האגן, יציבות, קורדינציה ושמחה בלב. בגלל התנועות העגולות, הרכות, שמעבירות ידע קדום ומדוייק על הגוף של האישה בכל שלב במחזור החיים הנשי. בגלל השחרור שבתנועות שמחייב אותנו להרפות!

אז בפועל... איך זה קורה?

אלו הבשורו הטובות- לא צריך לעשות כלום! זה קורה מעצמו. צריך רק לרקוד!

אני ממש יכולה לראות את זה קורה במהלך השיעור על התלמידות- איך רמות הסטרס מתפוגגות אט אט, הכתפיים כבר פחות נוקשות והאגן נע בחופשיות, ובסופו של דבר -החיוך עולה על הפנים.

אז כשמבינים את כל אלה, מה הפלא שהריקוד משנה חיים?

עבורי הריקוד משפיע על כל תחום בחיי, הוא גורם לי לרצות להשתפר, להתייעל ולגדול בתחום האישי והמקצועי ובסופו של יום - הוא גורם לי להיות בנאדם טוב יותר לעצמי ולסובבים אותי.

"ריקודי בטן כדרך חיים" כבר אמרתי?

ריקודי בטן לקידום הבריאות

המחול המזרחי או בשמו העממי- ריקודי הבטן הינו סגנון ריקוד מסורתי ששורשיו במזרח התיכון ובצפון אפריקה.

מקורו של הריקוד הוא בטקסי פולחן אשר התקיימו ע"י כוהנות דת כחלק מטקס לאלות. במהלך השנים הריקוד הוצג בטקסי נשים כחלק מטקסי הכנה לנישואין וללידה קלה. כבר אז סגולותיו של הריקוד היו ידועות שביישום נכון הריקוד יכול להביא מרפא לכאבים שונים.

בשנים האחרונות ריקודי הבטן זוכים להכרה הראויה להם. ממחקריו רפואיים עולה שמלבד הירידה במשקל ושיפור סיבולת לב ריאה הריקוד תורם לאיזון בין שרירי הבטן ושרירי רצפת האגן,  הגמשת מפרקי האגן ועמוד השדרה המותני שמביאים לשיפור היציבה ושיווי המשקל, והקלה על לחצים בגב התחתון.

הריקוד מבוסס על תנועות מעגליות וכולל הפעלה של השרירים העמוקים שלא מתפקדים ביום- יום. הריקוד תורם להריון, ללידה ולשיקום לאחר מכן.

לריקוד יתרונות לחיזוק העצמות והשרירים ולמניעת אוסטאופורוזיס בגיל מבוגר, שמירה על יציבה נכונה וגירוי שכלי. לריקוד תפקיד חשוב בבקרה על איזון רמות הסוכר בדם ומומלץ לחולי סכרת.

נשים רבות מעידות שהפסיקו לסבול מעצירויות ושיפור בבריחת שתן,. על חיזוק השרירים וירידה במשקל, על עלייה במצב הרוח ועל הפחתת חרדות ודיכאון.

ריקודי בטן, כמו כל פעילות אירובית אחרת, גורמים לעלייה ברמת הסרוטונין והנורואדרנלין במוח – חומרים שאחראיים על מצב הרוח ועל חיזוק מערכת החיסון.

הייחודיות שבריקודי הבטן, אשר מבדילים אותו מפעילות אירובית אחרת, הוא אופי הריקוד ששם דגש על תנועות רכות, מעגליות שגורמות לחיזוק נכון של גוף האישה.

הריקוד מביא גם כן לשיפור  קוגנטיבי, שיפור הקורדינציה, ובמקרים רבים הינו כלי להעצמה של הנשיות, המיניות והדימוי והביטחון העצמי.

מה הקשר בין חדו"א וריקודי בטן?

מה הקשר בין חדו"א וריקודי בטן?

מי שלא מכיר אותי מופתע לגלות שיש לי תואר ראשון ושני במדעים, גם אני מופתעת מזה לפעמים, אבל לא זו הנקודה..

במהלך הלימודים זכיתי להכיר את העונג הזה שנקרא חדו"א או במילים קצת פחות יפות- חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי.

אוסף של מספרים ונוסחאות שאטמו לי את הראש כל פעם שניסיתי להקשיב בכיתה. משקל כבד של הפרעות קשב וריכוז, שאני קוראת להם "חוסר עניין כרוני" בנושא ,הביאו אותי להיכשל שוב ושוב במקצוע הזה.

בסוף הסמסטר קיבלתי 57-עובר, ואמרתי שלום ותודה.

לקראת סוף השנה כירסם בי שוב הכישלון הזה, כי בואו נודה בזה 57 זה לגמרי להסתכל על חצי הכוס המלאה ולא במובן החיובי.

ידעתי שאני מסוגלת ליותר, ניגשתי לקורס קיץ. הפעם בגישה קצת שונה, הייתי חייבת דרך אחרת ללמוד, מצאתי לעצמי טכניקה שהצליחה לחדור את חומות הבטון שבניתי מסביב למוח שלי בכל הנוגע למספרים ונוסחאות.

אז מה עשיתי אתם שואלים?

כיסחתי את חדו"א, פירקתי אותה לגורמים, לרמה הכי בסיסית ומשם חיברתי הכל מחדש.

זה לקח לי שעות, ימים ולילות אינסופיים של דפים, מחיקות, טיוטות אבל בסוף הבנתי.

במבחן הסופי קיבלתי 97

לא הייתה מאושרת ממני באותו היום!

הרגשתי שאני מסוגלת להכל!

הקושי הזה עלה שוב ושוב כמעט בכל דבר חדש שהייתי צריכה ללמוד, אבל בזכות שיטת הלימוד שלי, הצלחתי להתגבר על האתגרים.

כשהתחלתי ללמוד ריקודי בטן כבר הייתי מוכנה, למדתי את הריקוד, פירקתי לגורמים ובניתי מחדש. כמו בחדו"א, כדי להצליח בדברים המסובכים חייבים לשלוט בבסיס, להבין, באמת להבין מהי התנועה, מאיפה היא יוצאת, איך לעשות אותה בכל שלב ושלב ובסוף הכל מתחבר לריקוד שלם ומשוחרר.

את השיטה הזו אני מיישמת היום בשיעורים, אני מסבירה כל תנועה שאני רוקדת.

כבר מהשיעור הראשון הרקדניות המתחילות יוצאות עם אוסף של תנועות שהן מכירות ויודעות לבצע. בלי שהן שמות לב אני מחברת להן את התנועות לריקוד שלם ומשוחרר.

אז כשמישהי מציגה את עצמה כ"חסרת יכולת ללמוד", חדו"א עולה לי לראש ואני אומרת לה בואי לנסות, תראי שגם את תצליחי.

למה לרקדנית בטן יש בטן?

שאלו אותי שאלה שהשאירה אותי המומה...

האם ריקודי בטן גורמים להשמנה באזור הבטן..? כי תמיד לרקדניות בטן יש בטן..

אז קודם כל – לא.

ריקודי בטן לא גורמים להשמנה. ריקודי בטן זו פעילות גופנית כמו כל פעילות גופנית אחרת, שורפים בה קלוריות (הרבה)

ומחזקים שרירים (בעיקר כאלו שלא ידעתן שקיימים).

אז למה לרקדניות בטן יש בטן?

מאוד פשוט – כי הן נשים. ולנשים יש בטן. מפתיע הא?

נכון, אפשר לראות את הרקדניות של פעם קצת יותר מלאות מרקדנית מודרנית ממוצעת.

גם אז, כמו היום היו נשים בכל המידות: רזות, שמנמנות, עגולות, דקיקות. אור הזרקורים

בריקודי הבטן הופנה לנשים המלאות יותר כי החברה קיבלה אותן כסקסיות וחושניות יותר

ואת השחיפות שלחו לאכול משהו..

מה השתנה?

התפיסה החברתית..

הבטן המלאה פינתה את מקומה לבטן שטוחה.

בכל אמצעי התקשורת אנו רואים נשים יפות מצליחות ו-רזות. מוכרים לנו שאם נהיה רזות

נהיה מאושרות, יאהבו אותנו יותר, נצליח בחיים יותר., ממממ....

אני עובדת עם נשים כל יום, מגיעות אליי לשיעורים נשים מכל חתך האוכלוסייה. דבר אחד

משותף כמעט לכולן – הן לא מרוצות מהגוף שלהן.

לא אשכח את הרגע שהתנפצה לי "הגדרת היופי החברתית" שעליה גדלתי.. ונחשו מה גרם

לזה? רקדנית בטן אחת, לא יפה במיוחד, לא רזה במיוחד אבל כשהיא רקדה, ראיתי את

התגלמות היופי. פשוט כך, היא הייתה יפייפיה!

אני מזמינה אתכן לקחת את הבטן היפה שלכן ולהביא אותה לשרקיה- המרכז לריקודי בטן

וחיבור לנשיות. כי כל אישה היא עולם ומלואו של יופי, ריקודי הבטן הוא כלי לבטא את היופי

הזה, לבטא את עצמנו.

הבטן - גדולה או קטנה זה לא משנה, תנו לה את הכבוד שמגיע לה ובואו לרקוד איתה.